מפעל. שלום.
חיים.
מפעל שמייצר חיים?
כן.

לא יודעת כיצד להגדיר את השבוע הזה –
אבל…
גדוש,
עמוס,
מפרך ומפוצץ ב- 18 מתכונים שונים.
עם עשרות טכניקות,
אמולסיות,
בלנדינג & טרנדינג.
קריאיטינג ואנטיאייג׳ינג (ידוע כי – שוקולד מחייה תאים מתים).

זה לא רק שוקולד,
קלישאה (יו יו אתם תחיו כן כן..)
זה מכלול של אפשרויות,
גישות,
ודרכים לייצר מוצר שמתאים לאנשים שונים בטעמים שונים
האחד אוהב אניס (פיכסוש אנשי הליקריץ׳)
השני קינמון
והשלישי טעמים אקזוטיים (Exotic BonBon ביי-פאר הפרלין המנצח)

כמויות גדולות (בלתי נתפסות)
אך, בשילוב עם המשהו המיוחד שיש בכיתה שלנו
מייצר איזה קסם מהפנט של מאות חיתוכים,
אלפי ציפויים..
וחוויות של רגעים למיליון
השיגוע של השף ברגעי ההתחרפנות אחרי עשרות מגשי ציפוי
העמסה על המגש, הורדה משלב הציפוי,
העברה לקירור, האריזה לאחסון..
שלבים מרובים שבכולם מצטיירת חוויה אחת ענקית
שהיא מכלול של רגעי הידבקות פרלינים (כי פספסנו רגע ריכוז)
קריאות ״Chef Disaster״ שהוא רץ מעמדת הניקיון כי חשב ששברנו את המכונת טבילה היקרה…
והצלחנו לחלץ ממנו לראשונה צחקוק ולחיים סמוקות.
מעשי עבודת ידיים רובוטיות שמנגנות יצירה של חוויה רגשית, ייחודית,
שממש מקשה על ההבנה איך בכלל מסיימים אותה.
זה לא תבנית פרלינים – ציפוי, ממילוי, סגירה.
לא.
זה שפע של עולם ידע,
טכניקות משוגעות,
ובעיקר יצירה שהיא עולם אינסופי – אישי וייחודי.

אז זה רק חלק מהשבוע,
החלק השני הוא הציפוי.
מתחיל מבפנים,
ואז מתגלגל החוצה
וכולם שמחים
או-איזה יופי.

איך שוקולד נולד?
כמו תינוק….
בהמון אהבה.