מפעל. וחיים. 
מפעל שמייצר חיים?
כן.

לא יודעת כיצד להגדיר את השבוע הזה –
אבל…
גדוש,
עמוס,
מפרך ומפוצץ ב- 18 מתכונים שונים.
עם עשרות טכניקות,
אמולסיות,
בלנדינג & טרנדינג.
קריאיטינג ואנטיאייג׳ינג [ידוע כי – שוקולד מחייה תאים מתים].

זה לא רק שוקולד,
קלישאה [יו יו אתם תחיו כן כן..]
זה מכלול של אפשרויות,
גישות,
ודרכים לייצר מוצר שמתאים לאנשים שונים בטעמים שונים
האחד אוהב אניס [פיכסוש אנשי הליקריץ׳]
השני קינמון
והשלישי טעמים אקזוטיים [Exotic BonBon ביי-פאר הפרלין המנצח].

ייצור כמויות גדולות [בלתי נתפסות]
וכל זה בשילוב עם המשהו המיוחד שיש בכיתה שלנו
יצר איזה קסם מהפנט של מאות חיתוכים,
אלפי ציפויים וחוויות של רגעים למיליון.
כמו רגע הקצה של השף ברגעי ההתחרפנות אחרי עשרות מגשי ציפוי, העמסה על מגש, הורדה ממסילת הציפוי, העברה לקירור –> לאריזה –> ולאחסון.

שלבים מרובים שמכולם מצטיירת חוויה אחת ענקית
שהיא מכלול של רגעי הידבקות פרלינים (כי פספסנו רגע ריכוז)
קריאות ״Chef Disaster״ שמקפיצות אותו בין חלקי הכיתה מהחשש ששברנו את מכונת הציפוי היקרה – שהביאו גם לחילוץ גם של צחקוק ולחיים סמוקות.

כל תהליך יצירת הבארים – בונבונים בשכבות מצופים –
היא מעשי עבודת ידיים כל כך מיוחדת ואמנותית. 
זו לא תבנית פרלינים – ציפוי, מילוי, סגירה.
לא.
זה שפע של ידע,
טכניקות משוגעות,
ובעיקר יצירה שהיא עולם אינסופי – אישי וייחודי.

אז זה רק חלק מהשבוע,
החלק השני הוא הציפוי.
מתחיל מבפנים,
ואז מתגלגל החוצה
וכולם שמחים
או-איזה יופי.

איך שוקולד נולד?
כמו תינוק….
בהמון אהבה.