לאונרדו בטוח
הלב לא צריך לנוח
שוב מתאהב
עם ארמונות באויר – מוות בטוח – מוות מהיר
ואם בא לכם להיות חברים שלו בזמן הקרוב
הוא יעשה לכם טוב ביום שישוב

יש מסיבה בעיר הזאת
ואין מצב שלא נצא קצת לבלות
עברנו משהו כמו שלוש שבועות
״ אומרים שלושה מיכל״
״אומרים שלושה…״

כן. מסכמת מעט בדילאי שבוע מיוחד.
שפית חדשה,
מקסימה –
ומה?
מפוצצת ניסיון ורזומה שלא מבייש את זקני השפים עשירי ניסיון שבתבל.
איימו עלינו:
״היא קשוחה חכו״
אבל,
היא הייתה קסומה (ובכנות, מה רע בקצת תועפות של
קשיחות, העמדה במקום והעלאת הסטנדרטים.. כיף-כיופאק!).

מה לומדים בעצם?
שוקולד לא?
יש עוד מה ללמוד?
כן.בהחלט.
העניין –
שכל שף(ית) עושה כברת דרך עשירה, רוויה ״בצלקות״
הטמעה של ״ניואנסים״ שהוענקו מהשפים הגדולים שעבדו בקרבתם או כסגניהם.
הדרך הזו שמקבלים מאנשים שעובדים בחברתם,
בין עם כתלמידים, כעובדים או כמנהלים –
יש כל כך הרבה ללמוד מכל מי שבקרבתנו והרבה.

טכניקות שונות לביצוע אותו הדבר,
מוסר עבודה,
גישה לפתרון בעיות (ויש!…)
ובעיקר ״קוליות״ שונה בטריטוריה כל כך טכנית ובו במקביל אומנותית ואישית גם יחד.

ארגז הכלים בהחלט צוייד בעוד גישות וטכניקות מדהימות
כשבנוסף,
חיוך ענק מתפרס לו על הפנים כשיש הבנה –
שיש עוד ״מיני״ show-piece של ״מעמד לבונבונים״ (אני? לשים על סתם צלחות? מה?)
החיוך שלא יורד,
הפיזוז במעבדה,
מתבקשים לעשות ענפים מסולסלים עדינים 5 גדולים, 3 קטנים.
אחרים בזוגות עובדים יחד, לחלץ יחידות שלמות.. ואני (מתאפקת לא לגמור את כל חומר הגלם) וממלאת מגש שלם של הנאה צרופה.
יום למחרת – הרכבה של חלקים שנעשו בטכניקות שונות,
ומדברות כלי נגינה שמיצריים מוזיקה לעיניים שלא יכולה להסביר כמה היא שמחה,
עליזה וממלאת באור!

שיהיה סופ״ש נעים.
מלא בשמחה טהורה,
(מזגנים, ממליצה ממליצה)
ושוקולד!
לנשמה.