יש מסיבה בעיר הזאת
ואין מצב שלא נצא קצת לבלות
עברנו משהו כמו שלוש שבועות
״ אומרים שלוש מיכל״
״אומרים שלוש…״

כן. מסכמת מעט בדילאי שבוע מיוחד.
שפית חדשה,
מקסימה –
ומה?
מפוצצת ניסיון ורזומה שלא מבייש את זקני השפים עשירי ניסיון שבתבל.
איימו עלינו:
״היא קשוחה חכו״
אבל,
היא הייתה קסומה (ובכנות, מה רע בקצת תועפות של
קשיחות, העמדה במקום והעלאת הסטנדרטים.. כיף-כיופאק!).

מה לומדים בעצם?
שוקולד לא?!
יש עוד מה ללמוד אחרי שלושה שבועות רק שוקולד?
כן. בהחלט.
העניין –
שכל שף(ית) עושה כברת דרך עשירה, רוויה ״בצלקות״
הטמעה של ״ניואנסים״ שהוענקו מהשפים הגדולים שעבדו בקרבתם או כסגניהם.
הדרך הזו שמקבלים מאנשים שעובדים בחברתם,
בין עם כתלמידים, כעובדים או כמנהלים –
יש כל כך הרבה ללמוד מכל מי שבקרבתנו והרבה.

טכניקות שונות לביצוע אותו הדבר,
מוסר עבודה,
גישה לפתרון בעיות (ויש!…)
ובעיקר ״קוליות״ שונה בטריטוריה כל כך טכנית ובו במקביל אומנותית ואישית גם יחד.

ארגז הכלים בהחלט צוייד בעוד גישות וטכניקות מדהימות
כשבנוסף,
חיוך ענק מתפרס לו על הפנים כשיש הבנה –
שיש עוד ״מיני״ show-piece של ״מעמד לבונבונים״, לפסל עוד טיפה בשוקולד ולהביט בו בזווית כזו מגניבה ושווה – כי למה לשים סתם על צלחת הגשה אם אפשר להכין מעמד שוקולדי!

החיוך שלא יורד,
הפיזוז במעבדה,
מתבקשים לעשות ענפים מסולסלים עדינים 5 גדולים, 3 קטנים.
אחרים בזוגות עובדים יחד, לחלץ יחידות שלמות.. ואני (מתאפקת לא לגמור את כל חומר הגלם) וממלאת מגש שלם של ענפים מהנאה צרופה.
יום למחרת – הרכבה של חלקים שנעשו בטכניקות שונות,
ומדברות בבנייה והרכבה של קסם כמו בסילסולים שמעטרים איזה שיר שלא יכולה להסביר כמה הוא שמח,
עליז וממלא באור!

בונבונים מהפנטים בפארטי-יה:)