שבוע ראשון
מורכב.
כן.
לגמרי – כאפה.
שאלות של ״למה לי למה לי״
ושרה ״לא״ שרה שיר שמח
השעות,
העבודה הפיזית,
החוסר מוכרות,
המרחק הפיזי,
המרחק המנטלי,
הכל עולה – צף, מציף ומטביע.

על הנייר, ״וואו״ מרשים.
״איזה מגניב״
״איזה מיוחד״
״מדהים!״
כן. אבל זה המון בתוכו.
צורך ומצריך – בחירה אמיצה
עם המון מעטפות וריפודים של תושייה.
זה לא מובן אבל זו מהות הבחירה והעיקשות בהגשמה.

השבוע הראשון
קצת כמו טירונות.
כאפה, להתיישר לעמדות,
למשמעת,
לנימוסים,
לחינוך הקפדן,
לאנשים מכל קצוות תבל,
עם מכנה אחד משותף – רצון עז להגשים,
בכל דרך ובכל מאמץ שיידרש.
״לא״ היא לא אופציה.
דמעה פה,
פרצוף מבוהל שם,
ושבוע שני כבר כאן.
ואנחנו בתוכו ויהי מה.
שבכלל לא מבינים איך ומה – רק מרגישים שעושים משהו עם משמעות עבורנו.ֿ
וזה רגע גדול מהחיים