טאזי….
יש מצב,
שנסעתי בשביל דבר אחד.
כזה
קטנטן
פיצקלעך
מתוק
חמידות שיא.
ממגנט.
ל – חיבוק שוקולדי ממיס לבבות…
יאפ.
נסעתי בשבילו.
ו-ואללה,
היה שווה הכל!
לפני כשלוש שנים,
שהגעתי לחוויה המשוגעת הזו לראשונה.
שנקראת ENSP, והיום הוא תחת חסותו של אלאן-דוקאס (גוגל יזכה אתכם בידע שהוא בעל 23 כוכבי משלן ככה בקטנה..)
לא הזיתי בדימיוני,
שידיי ישתכשכו, ימיסו,
יגלגלו,
יחתכו,
ישייפו ויעצבו להם
מסות איתנות של שוקולד (של ולרונה השם ישמור.. שלא יחסר…)
ויקימו מייצג שלם של גל שוקולדי ענקי, מדוזות, כריש-י וסטינג-ריי (עד היום אין לי שמץ מה זו החייה הזו, רק שהיום מכירה היטב את אנטומיית הגוף שלה)
אכן, זכרתי ששבוע הפיסול בשוקולד היה שבוע אינטנסיבי,
כזה קדחתני, שעומדים על הרגליים, בסטטיות,
בריכוז שיא,
באנדרנלין הולך ומתגבר.. בחיבור והרכבה של חלקי שוקולד מפוסלים,
לעוד חלק ועוד חלק שלאט לאט מייצרים מכלול שמהווה
למייצג ראוותני שלא נופל כלל מבית השעווה!
האור שהיה בעיניי,
בכל רגע ורגע, דווקא בגלל שזה היה אתגר עצום,
מה? שוקולד?
לפסל ב-ש-וקווו-ל-א-ד?
איך משוקולד יש כריש ענקי מלא חיים? סטינג-ריי? מדוזות מרחפות? מה?
כן. לגמרי הזייה/טריפ (או איך שלא קוראים לזה בעולמות אחרים) – הכי טבעי שקיים.
זה היה שבוע משכר של אור ואושר טהור…
נהנתי מהקושי והתוצר שמפסלות הידיים – ברמה שנחרטה היטב..
(ועל הדרך הותירה גם את הפסל שלי לתצוגה כזו.. שהשפים בחרו)
משם.. ידעתי שלא תהיה לי דרך אחרת.
אלא.
דרך שמובילה אותי שוב ללמוד,
עוד ועוד על עולם השוקולד…
ובעיקר ובפרט ובייחוד ובמיוחד (וכו‘.. הבנתם)
לבוא לפסל שוב פעם, אבל משהו מגניב שיפיל מהרגליים.
תכל‘ס.
אם להיות כנה –
נסעתי בשביל להגיע שוב לשבוע הפיסול…
שהראה לי נגיעת ”אמאורי גושון“ (שזה הקרי הבא שלי בגלגול שאחרי קרי, לא לחשוש…)
הסביר שחלומות מגשימים מהראש והידיים
ושלגמרי אפשר להביא את דיסני/לוניטונס – בצורה פיזית ומופרעת של שוקולד פסיכי ומהפנט.
אז פה יש את מה שסיים וחתם את קורס ה-Expert Diploma הראשון..
ושגלגל אותי להתכוונן לשני.
ומה קשור טאזי?
איפה הוא?
פה-לא-פה-לא-פה=פה…
הייתי צריכה להסביר מאיפה הוא הגיע.
והוא יגיע ממש בפוסט הבא. Stay tuned מה שנקרא.
אחרי חגים שמח ושוקלדי!
לכולם:)
