ברבור!
אני –
Speech-Less?
כן.
(אזהרת מסע אושר)
לפעמים
זה פשוט קורה,
וזה קרה.
(אכן יש דבר כזה)
במקרה
או
שלא במקרה
פשוט נתקלים באנשים
ייחודיים כל כך(!),
שמצליחים לראות קצת מעבר,
ולא רק –
אלא גם לתת הרבה מעבר.
האדם המיוחד הזה שסיפרתי עליו,
לא רק שזכה בתואר הנחשק ביותר בז׳ורנל הצרפתי,
הוא גם מנהל ביד רמה את הבי״ס המשוגע הזה שמתנחל בעיירה
מהממת בסמוך לליון – ונושאת פנים בינלאומיות לכל החולמים לרכוש את הטופ של הטופ של הקרם דה לפטיסייר מהרמה, השפים והייחודיות הזו שבית הספר מספר ומספק.
האדם הזה,
שקרה לי בצורה כל כך אישית (ומביכה מול כולם)
לבוא לקחת חלק בתעלול המאסטר-פיס שלו,
שאל אותי בתום ההצגה:
״מישל,
Do you want to prepare ice for you״
(דמיינו את זה במבצע צרפתי צולע ומקסים)
ודמיינו אותי בתגובה:
״[עיניים בורקות ומבט המון] me??״
והוא:
״yes you, we will go now to prepare the ice for you to practice״
שוב,
מנסה להסביר למה אני speech-less.
אז אני מניחה שאולי תצילחו לנחש..
לאחר שהתפרפרו לי צונאמי של להקות פרפרים בבטן רק מזה שיצא לי לעזור ולפסל בפא**ינג גוש קרח עם מסור בחצי מהגובה שלי,
ועיניים של תינוק שקיבל צעצוע חלומי לידייו…
ההצעה של ללכת להכין לי. כן. אשכרה ל-י
גוש קרח.. בשביל ש- ״אני״ אפסל בו?
מה?
איך?
איך אני התגלגלתי להיות האדם הזה…?
כמובן שמיד:
המשכתי להודות והתחלתי ללכת במורד הגבעה חזרה לדירה להתחפר בהבנה של איך אשכרה פיסלתי עכשיו עם MOF ושהוא קרה בשמי לעזור לו יותר מפעם אחת..
ומיד מישהו מעיר לי (כי שמע את ההצעה של לוק.. לק == MOF על מהחלל)
את לא הולכת עם לוק? “he is a MOF, don’t loss this opportunity “
ואני..
״מה? למה את בורחת? את לא מאמינה שהוא באמת התכוון?, לכי תנסי..״
רצתי מיד חזרה במעלה הגבעה.
והלכתי ללוק ולכל האנשים שנצמדו לפסל. ושאלתי – אם יכולה לעזור
והוא אמר:
״you want to go to prepare the ice for next week? It will be ready in 5 days..״
(כן כן עם מבטא צרפתי מקסים, תדמיינו)
הלכתי
כן אפשר להירגע,
הלכתי כמו רוח רפאים מסיבות של אילוז׳ן של חוויה לא נתפסת.
אני.
מלווה MOF, להכין *לי* קרח לשבוע הבא?! מה?!
אז…
להגיד שאקצר (כבר מאוחר מדי כי טחנתי) אבל חייבת לומר שקצרה יריעת הגבלת המילים של פייסי מלהסביר באמת.
השבוע נמשך
ואתם צודקים, הוא לא היה הכי בשיא (כבר אשתף יותר עליו אחרי..)
לא מאתגר וקצת מעלה סימני שאלה.
אך בפנים,
נושאת עיניים לסוף השבוע, לאיזה שביב תקווה שאולי הדבר הזה שנאמר לי
אולי
אולי…
יש סיכוי שיתממש.
והנה.. הגיע היום האחרון לשבוע,
ובחוצפה שכזו, הולכת למשרדי ההנהלה בחיפוש אחר לוק, ככה ישיר.
רק כדי לשאול ״האם אתה הולך לפסל את העץ בסוף השבוע כי אשמח לבוא לראות״ (כן הוא מפסל עץ ענקי בכניסה לבי״ס לפסל שיהיה קבוע.. אז שאלתי ״בעקיפין״ אם יהיה אפשר לצפות…
ולוק:
״מישל, yes, you want to prepare the ice for you?״
אני : ״YES, are you sure…?״
ומבפנים: ״חיה בסרט את… לא באמת הגיוני״.
לוק: ״ok, 8 it’s ok for you״
אני: ״SURE…….״
כמובן שלישון לפני היה בגדר שאלה.. איך, ומה, ורק שלא פתאום ארדם נצחי, ומה בכלל נראה לי שהוא יבוא ביום חופש שלו, שכל הבי״ס סגור (כן כן זה היה יום חופש מובהק של כל הבי״ס והוא היה נעול הרמטית)
שבת.
7:40. אני שם. (למקרה שהוא יקדים ויכולה לעזור להכין דברים.. אם בכלל הוא יגיע)
ת׳ודי בטלפון, עורכת תוכן במקביל להעביר את הזמן…
7:55 אין אף אחד. הכל נעול וסגור..
טוב הוא לא ידיע..
8:0….no one…
8:05….nop
8:10…nop
….
8:15 הוא מגיע!!! אני. בום.
מתההה.
הגיוני? שהוא הגיע במיוחד, ביום חופש, לפאקינג פיסול בעץ שאוליאצליח לעזור? _(וכן אולי גם חשבתי על הקרח..)
לוק: ״hello mishel sorry for the late my kid did me hard this morning״.
למיי אכפת!!! אתה פה! ואני בענן השביעי למעלה..
מוביל אותי לאזור שבו הכנו את הקרח בחנייה, ומראה לי שכבר הכין את זה אתמול (צריך להוציא את הקרח יום לפני)
ושאל:״you see the structure, it’s look like a sim.
You see it?״
פשוט לא יאמן איך הוא ניגש לגוש הקרח.
מלבני לחלוטין,
גנרי.
ורואה בפנים את הסדקים ומחלץ מזה מיידית את התוצר כאילו הוא ממש למול עינייו.
שלפנו מסורים,
התחלנו בעיצוב ראשוני,
סקיצה מסורית על הקרח…
והנחנו לו להפשיר לחצי שעה, כשבמקביל הלכנו לעץ הראשי (המזימה המקורית..) לקלף שכבה ראשונית (חוויה נוספת..)
במקביל, מצלמת את הקרח, בביישנות, ובהססנות –
בכל זאת זה לא מאסטר קלאס עם כולם שלגיטימי..
ולאט לאט מסירה את הביישנות ומתעדת כאהבת נפשי – לצנזר את הרגע המטורף הזה עבורי ועבורי…
שבנו לקרחון שלי.
נתן הסבר קצר,
ופשוט
התחלתי…..
הטלפון הונח בצד כדי לנסות לתעד עבורי משהו קטן מהמאורע העצום הזה.
והוא ראה את זה ופשוט הביא את הסטנד שלו – והעמיד עבורי עמדת צילום מסודרת
והמשכתי להתפאל מבפנים אכולת תדהמה מהחוויה ומהאדם הזה.
ממשיכה “step by step” כמו שהוא אוהב לומר,
הכוונה על זווית הניסור, על מהיכן מתחילים, ומהיכן לא!
מתי להיזהר ומתי לא להסס,
איפה לזרום ואיפה להבחין עוד ועוד בפרטים הקטנים
איך מתחילים מהבסיס ולבסוף מסיימים בפיגורה – תוך חישוב מתמיד את פקטור ההמסה.
כן כל שעה נוזלים 1ס״מ של מים, ויד משמעות לעומק הפיתולים והחיתוכים שמקבלים עוד ועוד אפקט עם הזמן כשהפסל מאבד שכבה..
זה קרה, הכוונה קלה פה
הכוונה קלה שם
במקביל הוא עוד מסתובב ומצלם כאילו אין עוד מילים שיתארו אות.
ולבסוף, אחרי זמן קצר (שהייתי מוכנה שיימשך לעד)
נוצר –
ברבור.
ולא–לא כמילת מטאפורה,
נוצר ברבור של ממש…
שמייצג רגע של קסם באגם של חלומות בדיוניים
עם אדם שהקדיש מזמנו הפרטי היקר בתבל –
רגע של אושר, ידע, ואור שלא יסולו בפז!
איך זה קרה?
זה קרה.
מנסה להכיל, ופשוט לומר תודה על הזכות,
ועל היכולת לתת לשכל, ליצירה ולידיים לתרגם את הידע הזך שקיבלתי לברבור של ממש.
שיהיה שבוע טוב!
מלא בברבורים ומזמורים:)
